כת האיסיים ומקורותיה העתיקים של התנזרות מבשר

האם בני כת מדבר יהודה הם אבותיה הצמחוניים של היהדות והנצרות? מסע אל העבר

הדת היהודית מקושרת לרוב עם אכילת בשר. ההלכה היהודית של היום שמקורותיה במשנה והגמרא רואה באכילת בשר דרך חיים מקובלת, גם אם הלכות הכשרות נועדו לשמור ולהימנע מצער בעלי חיים.
אבל האם ישנה גם היסטוריה יהודית עתיקה של הימנעות מבשר? רבים חושבים שכן, והם מזהים את כת האיסיים ככזו שמוכיחה את קיומו של אורח חיים צמחוני בארץ ישראל בעת העתיקה.

האיסיים היו כת קטנה של יהודים שפרשו מן העם בירושלים בעקבות מחלוקות אידיאולוגיות עם השלטון החשמונאי.

הם חיו בקהילות סגפנות הדוקות ליד ים המלח מהמאה השנייה לפנה"ס ועד המאה הראשונה לספירה, בתקופת בית שני.

הם צייתו בקפדנות לחוקי הטהרה הלויים, נהגו בפרישות, חלקו רכוש בקהילה ונמנעו מקרבנות עקובים מדם. 

תיאורי הקהילה בכתביהם של ההיסטוריונים הקדומים מציירות תמונה אידיאלית של שוחרי שלום, שיוויון זכויות ושיתוף הקניין. פילון האלכסנדרוני מתאר אותם כך:

"האיסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות, ואינם חומדים הכנסות רבות, אלא שואפים לספק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד והם כמעט היחידים בעולם אשר אין להם רכוש וקניין…אין בהם אפילו עבד אחד, אלא כולם עוזרים איש לרעהו כבני חורין".

בכת חיו רק גברים, וחבריה התנזרו מנשים. אם כי חלק מהחוקרים טוענים כי פלג מאוחר באייסים כן נשא נשים.

הם נהגו בפציפיזם, אבל התכוננו למלחמת בני חושך בבני אור – כלומר, היהדות הקודמת מול הכת שלהם.

גילוי מגילות ים המלח

עד 1947 האיסיים נודעו בעיקר באמצעות תיאורים קצרים משלושה מקורות עתיקים, של ההיסטוריונים הקדומים פליניוס הזקן, יוסף בן מתיתיהו ופילון האלכסנדרוני.

בשנת 1947 גילו רועי עיזים בדואים מערה באזור קומראן ליד ים המלח ובה קנקני חרס מלאים בכתבי יד. בהמשך, בין 1947 ל-1956, ארכיאולוגים גילו שרידים של כ-800 כתבי יד ואלפי שברי מסמכים יהודיים מוקדמים במערות קומראן.

הן התאריך והן המיקום מרמזים שקהילות קומראן אוכלסו ידי האנשים שכונו "איסיים".

המגילה הקהילתית – "סרך היחד"

אחת ממגילות ים המלח, "סרך היחד", שתוארה גם כמגילה הקהילתית או מדריך ההתנהגות של הכת, נותנת תמונה של חיי היום-יום הקהילה.

"סרך היחד" קובע כללים ונורמות התנהגות לקהילת האיסיים ובין היתר מורה על כללי הקבלה לכת שכללו שלוש שנים של בחינת המידות על ידי כוהני הכת.

המדריך מתאר גם את הארוחות של הקהילה. אלה היו ארוחות משותפות ועל החברים נאסר לאכול אוכל שהוכן על ידי אנשים מחוץ לקהילה. 
מגילה זו לא מכתיבה בדיוק מה אוכלים האייסים. אבל תיאורי ההיסטוריונים הקדומים טענו כי אלו דמו לפיתגוראים של יוון העתיקה – אשר נמנעו מאכילת בעלי חיים בכלל. עם זאת, ישנו פולמוס בין היסטוריונים על דיוקן של טענות אלה.

בשורת השלום של האיסיים וחוקי תזונה

מה שמכונה "בשורת השלום האיסיים" היא יצירתו של אדמונד בורדו סקאלי (Szekely), שטען כי תרגם אותה מכתבי יד שהוחזקו בספריית מונטה קאסינו, יחד עם שתי בשורות נוספות שלטענתו מצא חבויות בספריית הוותיקן.
המגילה שתרגם כוללת כביכול התייחסות לתפיסתם התזונתית של האיסיים, וטוענות כי האיסיים ניזונו ממזון צמחוני, טבעוני ואף טבעונאי. תזונה שהתבססה על פירות, עשבי בר מהשדות, ונבטים. הטקסט המתורגם כולל תיאור של צום כאמצעי לקידום הבריאות הטבעית.

ואולם, טענותיו של סקאלי בדבר קיומם של כתבי היד שעליהם מתבססים תרגומים אלו לא אומתו, ורבות מהשיטות שהוא מתאר אופייניות יותר לתנועות רוחניות של תחילת המאה ה-20 מאשר למה שידוע על יהדות הקדומה.

דיאטת האיסיים

מה שנקרא דיאטת "דיאטת איסיים" רוווח מסביב לעולם ומתואר על ידי קבוצות שונות שמתבססות על הטקסט של סקאלי ועל אורח החיים הנזירי המזוהה עם האייסים. זוהי בעצם דיאטה לקטו-צמחונית, עם דגש על מזונות גולמיים ולחם חיטה מונבט המכונה "אסן" או "לחם המן".  

הלחם המונבט מתואר בכתביו של סקאלי כלחם שהוכן מגרגירי חיטה שהושארו לנבוט למשך יום בשמש תוך חיקוי תהליך הנביטה הטבעי. לאחר מכן כתשו את הדגן המונבט, עיצבו לפרוסות דקות ושוב הניחו על גבי סלע בשמש מהזריחה ועד השקיעה, כשהם הופכים את הצדדים בצהריים כשהשמש בשיאה.

בישראל פועלת "חוות האיסיים" שהוקמה על ידי ד"ר זוהר קציר כחוות בריאות שבה נערכות סדנאות צום. בעמוד המתאר את החווה נכתב כי היא הוקמה "בהשראת האיסיים, שנודעו בחיבורם העמוק לטבע, בתזונתם הצמחונית ובאריכות ימיהם".

לסיכום

חשיבותן של מגילות ים המלח לחקר ההיסטוריה היהודית והמערבית הוא עצום, ולמעשה אלה כתבי היד היהודיים העתיקים ביותר שקיימים, אבל הניסיון למצוא סימוכין לאורח חיים צמחוני וטבעוני בכתבים אלה הוא ככל הנראה לא מבוסס. 

המנעות מאכילת בשר כסמל לענווה וטוהר היא חלק מהתרבות האנושית בכל מקרה, ואף במידה רבה יותר כיום – כאשר אכילת בשר יומיומית קשורה קשר הדוק בזיהום והרס הטבע. אפשר להניח כי במסגרת אורח חייהם הצנוע והשאיפה לטוהרה של האייסים הם נמנעו כמעט כליל מאכילת בשר – אבל איננו זקוקים להוכחה כזו כדי להצדיק אורח חיים צמחוני בימינו.