הדת העתיקה והחיזוק המערבי – יסודות הטבעונות בהודו

טבעונות מבוססת על אידיאולוגיה לפיה בני אדם לא צריכים לנצל בעלי חיים כדי למלא את צרכיהם, ואנשים החיים לפי אידיאולוגיה זו נקראים טבעונים. טבעונים נמנעים משימוש בכל סוג של מוצרים מהחי למזון, ביגוד, בידור או עבודה. אנשים אלה אינם מבדילים בין המינים ורואים את כל בעלי החיים שווים. האידיאולוגיה ואורח החיים הטבעוניים, שמאפיין את הודו, הופכים ליותר ויותר פופולריים ברחבי העולם, למרות הבקלאש – ההתנגדות – שרעיונות חדשניים בדרך כלל סופגים וספגו במהלך ההיסטוריה האנושית.

האם מקור הטבעונות הוא בהודו? כן ולא…

המונח "טבעונות" נטבע בשנת 1944 על ידי דונלד ווטסון, פעיל זכויות בעלי חיים ומייסד שותף של הארגון  The Vegan Society. עם זאת, עדויות היסטוריות מצביעות על כך שניתן לייחס את הרעיון של הימנעות מבשר לחברות הודיות וים תיכוניות עתיקות.

בהודו, חסידי הבודהיזם והג'יניזם חיו לפי אורח חיים טבעוני במשך אלפי שנים, מתוך אמונה שבני אדם לא צריכים להסב כאב לבעלי חיים אחרים. ההינדואיזם, הדת הפופולרית בהודו, דוגלת באורח חיים צמחוני, עם כמה בעלי חיים שנחשבים לפי לקדושים.

לדת יש תפקיד חשוב בכך שהודו היא אחד המקורות החשובים לתרבות ואוכל טבעוני. המורשת התרבותית העשירה וכתבי היד הקדושים בהודו מלמדים לנהל חיים של אי אלימות, שמובילים בסופו של דבר לטבעונות.

הודו כוללת 30% אוכלוסיה צמחונית והיא המדינה הגדולה ביותר מבחינת צריכת מזון צמחוני. עם זאת, אוכלוסיית צמחונים לא קטנה במדינה צורכת מוצרי חלב וביצים באופן קבוע. לכן, למרות שהטבעונות צומחת בהודו, היא צומחת בקצב איטי יותר במדינה בהשוואה למדינות המערב.

ציטוט מהטקסט הקדוש ביותר להינדים, בהגווד גיטה, מסכם את הרעיון ההיסטורי של הטבעונות:

"כשאתה מרגיש את הסבל של כל יצור חי בלב שלך, זו התודעה".

עד כמה אפשר להסתמך על מחקרים בנושא תזונה טבעונית?

למעשה, זה לא המחקר הראשון שמוצא תוצאות דומות, אולם יש גם מחקרים שמעידים על תוצאות הפוכות. אז מה נכון?

לגבי המחקר האחרון שציינו, טבעונות קשורה כיום לזהות חברתית רחבה יותר הקשורה לחסד, חמלה וצדק חברתי. כל אלו יכולים לתרום לכך שטבעונים ירגישו יותר מרוצים מבחירותיהם בחיים, ובכך לשפר את ההערכה העצמית והאושר שלהם. 

צריך בעיקר לזכור שהמחקר הזה מבוסס על מה שאנשים דיווחו – וכדי לקבל ראיות מדעיות, נצטרך מחקר קפדני יותר הכולל ניסוי מבוקר. ראוי לציין גם שהמחקר הזה לא עקב אחר אנשים לאורך זמן.

מעקרונות דתיים של אי אלימות

הרעיון של טבעונות בהודו מושרש עמוק במסורות ובתרבויות מגוונות. רוב הדתות בהודו מטיפות לאי אלימות, שהיא גם האידיאולוגיה של הטבעונות. אידיאולוגיה זו של אי אלימות (שנקראת אהימסה) הייתה כוח מניעה בהתפתחות התרבות ההודית.

עקרונות הג'ייניזם, דת קטנה בהודו, גם הם תרמו לחיזוק היסודות הטבעוניים בהודו. המטבח של דת זו הוא טבעוני לחלוטין ואינו כולל גם ירקות תת-קרקעיים כגון תפוחי אדמה, שום, בצל וכו', כדי למנוע כל פגיעה בחרקים קטנים ומיקרואורגניזמים; וכדי למנוע מהצמח כולו לעקור ולהיהרג. הנזירים מדת זו מתורגלים בעטיית מסכה עוד לפני הקורונה, שכן הם מצווים לעטות מסכה כדי להמנע מבליעת חרקים ויצורים חיים בשוגג.

הפרה הקדושה בהודו והטבעונות המערבית

טבעונות בהודו מונעת במידה רבה על ידי התאמה לנורמות חברתיות מסורתיות. הודו ידועה כארץ רוחנית שקשורה עם צמחונות וטבעונות. תזונה מערבית מבוססת במיוחד על אכילת בשר בקר, אך זו נמצאת בבעיה כשמדובר במדינה הינדואיסטית. כידוע, הינדואיזם, הדת הנפוצה בהודו, מקדשת את הפרה, מה שמבטל אוטומטית את היותה חלק מהתזונה.

ואולם, עם הפיכת יותר ויותר מערביים לטבעונים והצלחת התרבות טבעונית ומותגים טבעוניים. הטבעונות בצורתה הטהורה נמצאת כעת במגמת עלייה בהודו בשל השפעת העולם המערבי, תמיכה של סלבריטאים ומודעות צרכנית גוברת. כיום מגוון המותגים של אוכל טבעוני הפועלים בהודו הוא עצום וחלקם הגדול הוא ממקור מערבי.

מתוקף היותה ארץ עם היסטוריה כל כך ארוכה של טבעונות וצמחונות, המטבח ההודי מספק מנות רבות ועשירות שיכולות להתאים לחך הטבעוני.

לסיכום

נוסיף מתכון לאחת המנות הקלאסיות מהמטבח ההודי – דאל (עדשים) בהט (אורז), אורז עם עדשים.

את האורז מכינים לפי המתכון שעל האריזה או איך שאתם אוהבים (עדיף להשתמש באורז בסמטי, הודי)

מצרכים לדאל:

2 כוסות עדשים כתומות (עדיף שלמות)

חצי עד ראש שלם של שום (עדיף שלם) לפי הטעם

2-3 כפות זרעי חרדל שחורים
1.5 כפות זרעי כמון
1-2 כפיות פאפריקה חריפה
כפית כורכום
חצי כפית כמון טחון
פלפל שחור לפי הטעם
מלח גס לפי הטעם
2-3 עלי דפנה

שמן זית לטיגון
כליטר מים רותחים – 4-5 כוסות 

אופן ההכנה:

מטגנים על אש נמוכה במעט שמן את זרעי החרדל והכמון למשך כ-2 דקות (ושומרים שלא ישרפו) עד שהניחוחות מתחילים לעלות.
מוסיפים את התבלינים הטחונים ו"פותחים" אותם על המחבת עם השמן כדקה.
שוטפים את העדשים במים קרים ומוסיפים לסיר. 

מוסיפים את המים הרותחים. ניתן להוסיף מים לפי רמת הסמיכות בה אתם רוצים את התבשיל.
מבשלים כ-20 דקות. 
במקביל' קוצצים את השום לרצועות דקות ומטגנים אותו במחבת עם כמות של כ-2 כפות שמן זית על חצי ראש שום טרי. אש נמוכה – לא לשרוף!
אחרי שהתבשיל סיים להתבשל, מוסיפים את השום הטרי ביחד עם השמן לתוכו ומערבבים. ניתן גם להוסיף את השום על התבשיל בעת ההגשה.

להגיש לצד אורז.

**מתכון מאת רז קולי