האבוקדו ידוע כ-"זהב הירוק" במכסיקו, והתעשייה המכסיקנית שברה שיאי ייצוא של הפרי בשנת 2020, בעודה מייצאת 1.2 מיליון טון במהלך אותה השנה. קרטלי הסמים המקומיים זיהו את ההזדמנות והחליטו לנגוס גם בשלל הזה, ובפרט באמצעים אלימים – כמיטב המסורת שלהם. כתוצאה מכך, האזרחים עצמם החליטו לנקוט יוזמה ולגונן על עצמם ועל האדמה שלהם – גם במחיר החיים שלהם עצמם.
ביקוש גובר לאבוקדו
דוח שיצא במהלך שנת 2020 חזה ששוק האבוקדו הבינלאומי, שהייה שווה כ-13.7 מיליארד דולר בשנת 2018, צפוי לנסוק ולהגיע לשווי של כ-21.6 מיליארד דולר עד לשנת 2026. מתוך כך, מקסיקו היא היצואנית הגדולה ביותר של הפרי – כשליש מהסחורה העולמית הכוללת. חרף משבר הקורונה והשפעותיו ההרסניות בשנת 2020, נפח הייצור של האבוקדו במדינה גדל בכ-40% ביחס לשנת 2019. בנימה כללית, לתעשייה של הפרי הפופולארי יש חשיבות רבה במארג הכלכלי של כלכלת מקסיקו.
איפה שיש כסף – יש קרטלים
מספר רב של ארגוני פשיעה וקרטלי סמים מכסיקניים זיהו את ההזדמנות העסקית ונכנסו לתמונה. ארגונים אלו תמיד מחפשים להגדיל את הרווחים, את הכח ואת ההשפעה שלהם, והם ידועים בהתערבות שלהם בתעשיות כלכליות שונות. הם לא מאמינים בדרכי נועם – הם סוחטים את מגדלי האבוקדו ובעלי המטעים ודורשים מהם סכומי עתק – פרוטקשן – בגובה אלפי פסו. הם גובים עמלה עבור כל ארגז אבוקדו שנקרה בדרכם. כך הם משתמשים בהפחדה על מנת להשתלט על השוק. בנוסף לאיומים, הם גם רוצחים וחוטפים חקלאים, גונבים מכוניות ואונסים נשים, ובפרט כאשר החקלאים לא נענים לדרישותיהם.
החקלאים מכים בחזרה – ומלחמה מתחילה
הממשלה המקסיקנית הרפה לא עשתה ולא עושה מספיק בשביל לעצור את הפעילות הפושעת של הקרטלים, וכתוצאה מכך האזרחים התארגנו על מנת לקחת את ההגנה לידיים שלהם. קבוצות של הגנה עצמית הפכו לחוקיות במדינה, משמע עברו לגליזציה, כבר במהלך כהונתו של נשיא מקסיקו הקודם – אנריקה פניה נייטו.
קבוצות אלו הצטרפו ליחידות צבאיות רשמיות במטרה להילחם בארגוני הפשיעה ובקרטלים ולשנות את המשוואה המדממת. עם הזמן נוסדו עוד ועוד קבוצות של הגנה-עצמית מהסוג האזרחי. חקלאים וסוחרים החלו לקחת משמרות כשומרים עם נשק. בחלק מהמקרים הם הצליחו ועודם מצליחים להתגונן מפני הקרטלים המקומיים, ולהבריח אותם מהאזור, ובחלק מהמקרים הם מבוסים על ידם בלית ברירה.
גניבת אבוקדו בישראל
גם חקלאים ישראלים נאלצים, איך לא, להתמודד עם גניבת גידולים חקלאיים – לרבות פרי האבוקדו. למעשה מדובר בפרי הנגנב ביותר בישראל. הנזק שנגרם לחקלאים הישראלים מגיע עד לעשרות מיליוני שקלים בשנה. הגניבות מבוצעות הן על ידי אנשים פרטיים והן על ידי גנבים וארגונים שמפלחים סחורה בהיקפים גדולים מאוד – לרבות מאות קילוגרמים, אותם הם מעמיסים על רכבים שהם מחנים בלב המטע. הגניבות מתבצעות בכל שעות היממה – גם ביום וגם בלילה.
בדומה ליוזמה המקסיקנית האמיצה, ואולי בהשראתה, בשנת 2018 החל מיזם חברתי חדש בישראל, שמטרתו לצמצם ואף להפסיק סופית את גל גניבות האבוקדו שהציף את המדינה. המיזם משתמש במערכות טכנולוגיות מתקדמות, שמטרתן לנטר ניסיונות חדירה וגניבות ממטעי אבוקדו באזורים שונים בארץ, ולהזעיק צוות שיגיע בזריזות למיקום הגניבה, כולל כמובן גם צוותי משטרה. במיזם משתתפים כיום עשרות מגדלי אבוקדו שהחליטו שהגיעו מים עד נפש, והוא בהחלט נושא פרי במאמציו – לרבות בכל הקשור להרתעה המתבקשת.
לסיכום
קרטלי הסמים במקסיקו ימשיכו לנסות לשים את ידיהם על כל סחורה ששווה כסף, בין אם מדובר בזהב המקורי או בזהב הירוק. הבעיה במדינה איננה טמונה בעוצמתם של ארגוני הפשיעה, אלא באוזלת ידן וברפיסותן של המדינה ומוסדותיה, לרבות מוסדות אכיפת החוק. בהתחשב בכך שהאבוקדו ימשיך לככב בראש מצעד הייצוא של מקסיקו, סביר להניח שהקרטלים ימשיכו לנסות להוציא מהאבוקדו את המיץ מבחינה כלכלית – וכל האמצעים כשרים. יש לקוות שגם במקסיקו, וגם בישראל, האזרחים האמיצים והמשטרה יצליחו במאמציהם המשותפים למנוע מהפושעים להשיג את מבוקשם.